אלה חמש טכנולוגיות תקשורת שונות, ולא כולן עושות את אותו דבר. ההבדל המעשי ביניהן הוא בצריכת החשמל, בעומס שהן מייצרות על הרשת הביתית ובשאלה אם הן צריכות אינטרנט כדי לעבוד.
Wi-Fi הוא מה שכבר יש בבית, ולכן הוא הפיתוי הראשון. הבעיה מתחילה בכמות ובחשמל: הראוטר הביתי מתוכנן לעשרות מכשירים ולא למאה חיישנים, וצריכת החשמל של Wi-Fi גבוהה מדי לרכיב שרץ על סוללה. חיישן Wi-Fi על סוללה יחזיק שבועות, לא שנים. לכן אנחנו משתמשים ב-Wi-Fi למצלמות, למסכים ולרכיבים שממילא מחוברים לחשמל, ולא לחיישנים.
Zigbee הוא הנפוץ ביותר לחיישנים ולממסרים, צריכת החשמל שלו נמוכה מאוד וסוללה בחיישן מחזיקה שנה עד שנתיים. הוא בונה רשת שבה כל רכיב שמחובר לחשמל מחזק את הקליטה של השכנים שלו.
Z-Wave עובד בתדר אחר ולכן פחות עמוס, ונחשב יציב במיוחד למנעולים ולרכיבי אבטחה. הבחירה בין השניים תלויה בסוג הרכיב ובסביבה.
Thread הוא הדור החדש של אותו רעיון: רשת אלחוטית חסכונית שבה כל רכיב מחובר לחשמל מחזק את הקליטה של שכניו, בדומה ל-Zigbee, אבל עם כתובת רשת עצמאית לכל רכיב. כמעט תמיד תפגשו אותו יחד עם Matter, ולכן שני השמות מופיעים על אותה קופסה.
Matter הוא תקן חדש יחסית שנועד לגרום לרכיבים של יצרנים שונים לעבוד יחד. הוא מבטיח הרבה ובחלק מהמקרים כבר מקיים, אבל הוא לא מחליף את הפרוטוקולים שקדמו לו אלא מצטרף אליהם, ולרוב רץ מעל Thread או Wi-Fi.
השורה התחתונה: מערכת טובה לא נבנית סביב שם של פרוטוקול. בבית ממוצע רצים שניים או שלושה במקביל, כל אחד במקום שבו הוא הכי חזק.
יש לנו מאמר ייעודי על מה זה Zigbee ולמה רוב החיישנים רצים עליו.
